<h1>המאורות — ר"ה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
גרסינן בהוריות [י"ב ע"א] אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי, סימן קרכס"ת ע"כ. ונהגו עלמא למנקט כל חד וחד, ואומרין אקרא יהי רצון מלפניך י"י אלקי ואלקי אבותי שיקראו לפניך זכיותנו ושיקרע רוע גזר דיננו. רוביא, ירבו זכיותנו. כרתי, יכרתו שונאינו. סילקא, יסתלקו עוננו. תמרי, יתמו שונאינו יתמו עוננו. ומזה יוכל כל משכיל לדעת כי רבותינו עליהם השלום רמזו על זה שלא יסמוך אדם על הנחשים וסימנים, רק שישים בטחונו בצור אדון הכל אשר בידו להפוך את הקללה לברכה, שהרי בזה תראה שכל אלו הפירות שהם קרכס"ת שמותיהם משונים ונוטים יותר לרוע מטוב. וכיונו על זה שיתפלל האדם שרוע השמות יהפוך אותם הצור יתעלה על כלוי העונות והאויבים, שהרי לשון קריעה לשון קשה הוא ונבקש מאתו שיקרע רוע גזר דיננו. וכן לשון רוביא מורה על לשון ריב ומדון, ואנו מהפכין אותו בתפלתנו לרבוי הזכיות. וכן כרתי שיכרתו שונאינו. וסילקא שיסתלקו אויבינו ועונינו. ותמרי שיתמו אויבינו ויתמו חטאינו. על כן ראוי לכל אדם לאמת בלבו שאין עוד מלבדו, ומאתו ישאל העזר והטוב. ולא ילך אחר נחשים, כי הרעים יהפכם על אויביו לרעה ויהפכם אליו לטובה.
